איך הגעתי ללמד פסנתר נכון:
קוראים לי יהונתן פרנקו, ואני פסנתרן, מורה לפסנתר, מפיק מוזיקלי וזמר-יוצר. אני בעל תואר ראשון בקומפוזיציה מהאקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים.
התחלתי לנגן פסנתר בגיל שש, ומאז התאהבתי בכלי. נהניתי לנגן, התקדמתי, והשקעתי שעות רבות בלימוד ובאימון. אחרי כמה שנים הגעתי לרמה טובה, אבל בשלב מסוים פשוט נתקעתי.
היו יצירות שרציתי מאוד לנגן, אבל לא הצלחתי. יכולתי להתאמן שוב ושוב, ועדיין הרגשתי שאני לא מצליח להתקדם. במקביל התחלתי לחוות כאבים בידיים, עד כדי כך שהנגינה הפכה למשהו מתסכל במקום למשהו שאני נהנה ממנו.
ניסיתי לקבל תשובות מהמורים שלי, אבל לא מצאתי פתרון. עברתי למורה אחרת, וגם שם לא קיבלתי את התשובות שחיפשתי. המשכתי לחפש, עד שהגעתי למורה שלי, שושנה כהן, שהכירה לי את הגישה של דורותי טאובמן – מורה לפסנתר שפיתחה דרך ייחודית להבנת התנועה של הגוף והידיים בזמן הנגינה.
שושנה כהן הייתה בעצמה תלמידה של דורותי טאובמן, ודרכה התחלתי ללמוד את עקרונות השיטה. בהמשך, מתוך רצון להבין אותה לעומק, המשכתי לחקור את הגישה בעצמי, ללמוד, להתנסות וליישם את העקרונות בנגינה שלי.
בהדרגה משהו התחיל להשתנות.
הנגינה הפכה חופשית ויעילה יותר. הצלחתי לנגן קטעים מהירים ומורכבים יותר, דברים שבעבר הרגישו לי בלתי אפשריים. הידיים והאצבעות התחילו לנוע בצורה מהירה וקלה יותר, והרגשתי שאני סוף סוף מבין איך להשתמש בגוף שלי כדי לנגן במקום להילחם בפסנתר.
זה לא קרה ביום אחד. היו דברים שלקח לי זמן להבין, והיו לא מעט קשיים בדרך. אבל ככל שהעמקתי בגישה, כך הבנתי עד כמה טכניקה נכונה יכולה לשנות את חוויית הנגינה.
החוויה הזאת שינתה לא רק את הנגינה שלי, אלא גם את הדרך שבה אני מלמד.
במהלך שבע השנים האחרונות לימדתי קרוב ל־200 תלמידים, ועזרתי להם לשפר את הטכניקה, להתקדם בנגינה ולהגיע ליצירות ושירים שהם לא האמינו שיוכלו לנגן.
אני מרגיש שזו זכות גדולה ללמד פסנתר. אחד הדברים שאני הכי אוהב בעבודה שלי הוא לראות את הרגע שבו תלמיד פתאום מצליח לנגן משהו שהיה קשה לו במשך זמן רב – ולראות את ההתלהבות והביטחון שזה נותן לו.
היום המטרה שלי היא לא רק ללמד תלמידים לנגן יצירות ושירים, אלא לעזור להם להבין איך לנגן.
כי אני יודע מניסיון אישי כמה מתסכל זה יכול להיות להתאמן הרבה ולהרגיש שלא מתקדמים.
ואני גם יודע כמה מדהים זה כשהנגינה מתחילה להרגיש קלה, חופשית וטבעית יותר – וכשפתאום דברים שנראו בלתי אפשריים הופכים לאפשריים.